פסק-דין בתיק ע"פ 1624/04

זהו ערעור על הכרעת דינו של בימ"ש השלום קריות (כב' השופט מ. ארגמן), שהרשיע את המערער בתיק פלילי 8720/02 בשתי עבירות של גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 וגזר עליו עונש קנס בסך 10,000 ש"ח או 100 ימי מאסר.

הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין בלבד.

למערער יוחסו כאמור, עבירות גניבה. לפי הנטען, גנב המערער ביום 4.7.01 שני בקבוקי קרם הגנה ושתי קלטות וידאו (להלן: " המוצרים") בכך שנשא ונטל אותם, בחנות "קוסמוס", לאחר שהסיר מבקבוקי הקרם את מדבקות המיגון ומקלטות הוידאו את עטיפות הניילון והכניסם לכיסי מכנסיו. לאחר מכן, עבר את קו הקופות מבלי לשלם. לפי הנטען בכתב האישום, כשבוע לפני 4.7.01 גנב המערער שני בקבוקי קרם הגנה (להלן: " בקבוקי הקרם הנוספים"), בכך שהסיר מעליהם את מדבקות המיגון, הכניסם לכיס מכנסיו ועבר את קו הקופות מבלי לשלם.

בביהמ"ש קמא, לא היתה מחלוקת כי ביום 4.7.01 המערער אכן הכניס את המוצרים לכיסיו ועבר את קו הקופות, כשהוא משלם עבור מצרכים שהיו בעגלת הקניות שלו, אך לא שילם עבור המוצרים (הקלטות ובקבוקי הקרם). לאחר שהמערער חצה את קו הקופות, ניגש אליו קב"ט חנות הקוסמוס (להלן: "הקב"ט") וביקש ממנו להתלוות אליו לבירור במשרד. שם עומת עם העובדה שבכיסיו נמצאו המוצרים, שעבורם לא שילם. באותו מעמד נכח גם מנהל סניף הקוסמוס, מר אמיר פידלמן, (להלן: "מנהל הסניף").

בביהמ"ש קמא גרס המערער, כי שכח לשלם עבור המוצרים שהוכנסו לכיסיו ב- 4.7.01 וכי כשבוע לפני מועד זה לא הכניס דבר לכיסיו וממילא לא גנב מוצרים כלשהם.

יצוין בהקשר זה, כי התביעה ייחסה למערער את הגניבה שארעה כשבוע לפני ה- 4.7.01, משום שאליבא דקצין הבטחון של סניף הקוסמוס, התוודה המערער, בבירור הנ"ל שנערך ביום 4.7.01 במשרד סניף הקוסמוס, כי אכן גנב, שבוע לפני ה- 4.7.01, שני בקבוקי קרם הגנה ואף נאות לשלם עבור מוצרים אלו.

המערער הכחיש, כי הודה בפני הקב"ט בגניבת שני בקבוקי הקרם הנוספים, וגרס כי הקב"ט אמר לו שיש בסניף גניבות רבות וחסרים הרבה מוצרי קרם הגנה ואז, בתמימותו, הסכים לשלם עבור שני בקבוקי קרם ההגנה.

לאחר שמיעת ראיות וניתוח מפורט של כל העובדות אימץ ביהמ"ש קמא את עדותו של הקב"ט, דחה את הסברי המערער והרשיעו במיוחס לו בכתב האישום.

ביהמ"ש קמא לא האמין למערער וקביעתו זו בוססה, בין השאר, על גירסאותיו הסותרות של המערער, הן בחקירתו במשטרה והן בעדותו בביהמ"ש. גרסאות סותרות אלו התיחסו לשאלה האם הוריד המערער את מדבקות המגן מבקבוקי הקרם ומדוע הכניס את המצרכים לכיסיו.

כמו כן, ביהמ"ש קמא האמין לגירסת הקב"ט אודות הודיית המערער בגניבת שני בקבוקי הקרם הנוספים, כשבוע לפני ה- 4.7.01, וייחס משקל גם לנכונותו לשלם עבור בקבוקי קרם נוספים אלו, כמו גם על המוצרים האחרים שגנב.

ביהמ"ש קמא דחה את עדותו של מנהל הסניף, שהעיד כעד הגנה. מנהל הסניף תמך בגירסת המערער כי גרס, בבירור שנערך במשרדו של מנהל הסניף, שהתכוון לשלם עבור המוצרים ושכח לעשות זאת. כמו כן, נדחתה גירסת מנהל הסניף לפיה באותו בירור המערער טען, שבעבר לא נטל כל מוצר שהוא מבלי לשלם והיה מוכן לשלם רק עבור מה שנטל באותו יום. ביהמ"ש קמא קבע, כי מנהל הסניף העיד כ-3 שנים לאחר הארוע וכי עדותו לא מתיישבת עם שאר הראיות ובפרט לא עם העובדה שהמערער אכן שילם במעמד הבירור במשרד גם עבור מוצרים שנטען כי נטלם שבוע לפני ה- 4.7.01. ביהמ"ש קמא קבע, שאין זאת כי זכרונו של מנהל הסניף בגד בו.

בערעורו טוען המערער כנגד קביעותיו העובדתיות של ביהמ"ש קמא. אליבא דב"כ המערער, יש לזכות את מרשו בעיקר מהסיבות הבאות:

א.         הרשעת המערער מושתתת על עדות יחידה של הקב"ט, הנסתרת ע"י עדות מנהל הסניף.

ב.         המשטרה נמנעה מלתפוס ראיות חשובות, כגון המוצרים "הגנובים", ולא גבתה את עדות מנהל הסניף ובכך פגעה בהגנת המערער.

ב"כ המשיבה ביקשה לדחות הערעור, שכן הוא מבוסס כדבעי על ממצאי מהימנות, שאל לה לערכאת הערעור להתערב בהם. ב"כ המשיבה הדגישה את הסתירות בגרסאותיו השונות של המערער, שהביאו לאי מתן אמון בעדותו.

דין הערעור להדחות.

קביעות ביהמ"ש קמא מושתתות על ממצאים עובדתיים, המנומקים כדבעי ולא נותר לנו אלא להסכים לממצאים אלו.

המערער נצפה ע"י קב"ט סניף קוסמוס, כשהוא מוריד מדבקות ועטיפה מהמוצרים. הסבריו לפעילות זו והתכחשותו לפרטיה, נדחו ע"י ביהמ"ש קמא, שהאמין לקב"ט. בהמשך הכניס המערער את המוצרים לכיסיו ולא שילם עבורם, אף ששילם עבור מוצרים אחרים. גם הסבריו לפעולה תמוהה זו נדחו, ובצדק, ע"י הערכאה הדיונית, הן בשל אי התיישבותם עם ההגיון והן בשל סתירות שנתגלעו בגירסאותיו.

הורדת המדבקות והעטיפה מהמוצרים והכנסתם לכיסיו, בעוד המערער נושא עגלת קניות ומשלם רק עבור המצרכים שבעגלה, בתוספת דחיית טיעוניו העובדתיים, היתה חייבת להוביל למסקנה אליה הגיע ביהמ"ש קמא.